התנגדות היא מתנה - קבלו אותה בברכה 

התנגדות היא מתנה - קבלו אותה בברכה / רחל פרג      

התנגדות היא מתנה, נכון, זו אמירה מוזרה אבל אני מאוד מקווה שכאשר תסיימו לקרוא את המאמר גם אתם תסכימו איתי. אף אחד לא אוהב התנגדות, גם אני, אבל למדתי שגילויי התנגדות בתהליכי שינוי הכרחיים ליצירת תנועה קדימה. התנגדות נוצרת כאשר חברי הקבוצה מרגישים שהשינוי אכן עומד להתרחש ו"לגעת" בהם באופן אישי, ביטויי ההתנגדות כולם, הגלויים והסמויים, מהווים דרך להשהיית התהליך, להרחיק את הרגע של שינוי דפוסי החשיבה ודפוסי ההתנהגות.

הקבוצה תוכל להתקדם במשימתה אם תדע לגעת במקומות של הכאב , הריגוש, תוך כבוד למשתתפים ולהתלבטויות שלהם. גם אם לנו נדמה כי ההתלבטויות הן שוליות, ילדותיות, קלות, או בכלל אינן רלוונטיות, עבור חברי הקבוצה הן עשויות להיות משמעותיות, והן יכולות לעכב את מהלך העבודה מול המשימה.

"לגעת במקומות של הכאב, הריגוש תוך כבוד למשתתפים ולהתלבטויות שלהם" – משפט יפה, מתאים לספר, וכשנקרא אותו יתכן שכולנו נסכים לו – אבל במציאות זה הרבה יותר מורכב. התנגדות לשינוי , היא סוג של מנגנון הגנה, דפוס התמודדות המסייע לאדם להתגבר על קשיים ומהווה חלק חשוב מהכוחות התורמים להסתגלות אנושית.

התנגדות איננה בהכרח תוקפנות גלויה, (שגם איתה לא פשוט להתמודד), היא יכולה להופיע בעשרות צורות שונות, גלויות וסמויות. כדי להפוך התנגדויות למתנות צריך להכיר אותן, "להתיידד איתן" ולהבין את הדינמיקה והאינטראקציות שהן יוצרות בין חברי הקבוצה. כדי שאתה הקורא תוכל גם "להתיידד"  עם התנגדויות הבאתי כמה קטעים שנלקחו מתוך אירועי הנחיה, כול קטע מתאר גילוי של התנגדות מצד משתתף או משתתפת בקבוצה העוברת תהליך שינוי, אחרי כול קטע הוספתי " 60 שניות על המתנה" שבהתנגדות.

 אירוע ראשון -לא מתנגד  רק רוצה לעזור

"את כל מה שהיא אומרת כבר למדתי בטכניון. את יודעת, שם הכול חדשני, מהשורה הראשונה של חידושי ההנדסה. החלטתי לא להפריע, דווקא רציתי לעזור ולתת לה עוד חומר ותיאוריות שהיא לא הזכירה.

בהפסקה של הפגישה השנייה ניגשתי אליה(לא נעים, היא ראתה שאני עושה לה פרצופים), אמרתי לה שהחומר מאד מעניין וחשוב, והבאתי לה גם את עבודת הגמר שלי. היא רפרפה על העבודה וניסתה להוכיח לי שהיא מלמדת גישה חדשה. חבל, קשה לה לקבל ביקורת ואני לא נגדה, רק רציתי לעזור לה קצת.

אבל לא התייאשתי ובפגישה הבאה הבאתי לכל הקבוצה מאמר שמציג גישה הפוכה לגישה שלה"

"הבחור שלמד הכול בטכניון"  הרגיש מאוים מהגישה החדשה, ייתכן שחשש מאיבוד שליטה בידע שרכש או שהיה מבולבל מהסתירות שגילה בין הגישות והחליט לנקוט בפעולה, למעשה הפעולה שלו נועדה להרגיע את עצמו ולהחזירו לאיזון וייתכן שהוא אף הצליח בכך, אבל  הפעולה שלו הייתה גם מתנה לקבוצה, חברי הקבוצה יכולים להרוויח ממנה כמה דברים:

• אישור שהמנחה אכן מציגה גישה שונה והעלאת המוטיבציה להכיר גישה זו.
•  ידע נוסף, הכרות עם עוד גישה ואפשרות להשוות בין שתי גישות שונות.
• אפשרות לשיחה על תחושות , חששות ורגשות שונים שעולים אולי אצל חברי קבוצה נוספים.  

 אירוע שני -זו לא התנגדות זו ממש מלחמה

"צילי וגילי מנהלות איתי ממש מלחמה, האחת מתחילה וכשהיא מתעייפת השנייה ממשיכה השתיים מלאות טענות כרימון:

• "את ממש לא ברורה, מה בדיוק המשימה?
•  אפשר להיות יותר ממוקדים?
• זו איננה התשובה לבעיות היום יומיות המציקות לנו!"
• "טוב, אבל תכל'ס מה עושים? בתיאוריה זה תמיד יפה"
• "כבר שמענו את זה בעבר ולא יצא מזה כלום"
• "קודם נפתור את הבעיות הבוערות"
• "כבר ניסינו את זה וזה לא הצליח"

 ככה זה כל הזמן, מבול ההערות והשאלות המקניטות לא פוסק, והקבוצה - פשוט מתבוננת ואף אחד לא מתערב."

האם גם כאן יש מתנה? כן, בהחלט מתנה חשובה. צילי וגילי "משחקות בהורדת ידיים"  בעוד הקבוצה נשארת במצב המתנה והתבוננות. מתרחש כאן מאבק כוח, לכאורה הקבוצה איננה פעילה אבל למעשה חברי הקבוצה עסוקים בשאלות משמעותיות להמשך:  האם המנחה נבהל מגילויי התנגדות? האם ניתן לסמוך עליו שיוביל בבטחה את הקבוצה לביצוע המשימות שלמענן התכנסה?  האם ניתן ללכת איתו למקומות של אי ודאות ועמימות?

כל תהליך שינוי מלווה "בכניסה" למקומות של עמימות, חוסר שליטה ואי ודאות וברור שקבוצה בוחנת את מי שמוביל אותה בתהליך. מנחה שאיננו נרתע מביטויים כוחניים, ואיננו מנסה למתן או למזער אותן יזכה באימון הקבוצה.

אירוע שלישי - מתנגד? מה פתאום הוא מסכים איתי כול הזמן.

"אני מסכים אתך" הוא אומר לי, עוד לפני שחשב דקה ועוד לפני שסיימתי את המשפט.

ארז כל הזמן מסכים איתי, אני רק מציגה את הנושא, מנסה לעורר דיון עם הקבוצה וכבר הוא מסכים. אני מרגיש שהוא חוסם את הקבוצה, אחרי שהוא מסכים מה עוד ניתן לומר? וכשנגמרות ההסכמות מגיע תור ה"צדק": "אתה כל-כך צודק. באמת ככה צריך לעבוד"

 אז מה המתנה במקרה הזה?

 הקבוצה נמצאת במצב של קיפאון, של חשש, בתהליך נוצרה "חסימה" שאינה מאפשרת לנוע קדימה –  ארז "לוקח" על עצמו את תפקיד ה"חוסם" ומבטא את הדינמיקה המתרחשת בקבוצה. התגובות של ארז עוזרות למנחה לזהות את המקום בו נמצאים חברי הקבוצה – יתירה מזאת, הוא בעצם מאפשר למנחה להציף תגובות נוספות של חברי הקבוצה, הוא יכול לעשות זאת בעזרת שאלות: "למה ארז מתכוון באומרו אתה כול הזמן צודק?". "למה הוא מסכים לדעתכם כול הזמן?", האם זה נכון שיש כן קונצנזוס?", "האם כולכם מסכימים איתי?". בדרך זו יכול המנחה לעזור לחברי הקבוצה להביע את מה שהם מרגישים וחושבים,  ברגע שעולים סוגים שונים של התייחסויות נוצרת תנועה, זרימה , עולים דפוסים שונים, גדל המרחב של הקבוצה והחסימה משתחררת.

 אירוע רביעי - לא מתנגדת, פשוט, אני, כבר הייתי בסיפור הזה

"אצלנו במפעל מזמן עובדים בשיטות שהיא מלמדת בקורס. אני לא מבינה למה המנהל שלי התעקש שנבוא הנה. אנחנו היינו יכולים להעביר את הקורס הזה בעצמנו. זה מצחיק, תמיד מביאים דוגמאות מכל העולם, ופה כל-כך קרוב יש דוגמה ואף אחד לא מדבר עליה.

טוב אולי זה לא בדיוק כמו בתיאוריה אבל בכל זאת אנחנו עושים.

יש לי כל-כך הרבה דברים חשובים לעשות...ומה אני עושה בסדנה הזאת? חוזרת על רעיונות שאצלי הם כבר מזמן אורח חיים.זה לא נעים כי בכל פגישה נוצר ויכוח, אני לא יכולה לשתוק וכבר נוצר הרושם שאני "הבעייתית" בקבוצה. אני כל הזמן מדברת ואחרים שותקים, אבל אני יודעת שהם חושבים כמוני, רק מעדיפים שאני אעשה את העבודה השחורה." 

ארז באירוע הקודם אפשר לקבוצה לצאת מקיפאון ולהמשיך בתהליך, "הבעייתית" באירוע הזה ממש מניעה את הקבוצה, היא מביעה את הקושי והפחד באופן ישיר , גלוי ומאפשרת למנחה לשקף אותו לכל הקבוצה. כאשר חברת קבוצה טוענת "שגם אצלנו יש הצלחות," המנחה יכול לבקש דוגמאות ולבדוק עם הקבוצה מה קיים במפעל ומה חסר, מה באמת הפך להיות "אורח חיים" ומהו אורח החיים שחוששים לשנות. האם התיאוריה החדשה מאיימת והאם כולם חושבים שההשתלמות היא בזבוז זמן.

כאשר אנו מבינים  כי המאבקים בין חברים בקבוצה או עם המנחה  הינם ביטוי לדרך בה פותר כול חבר את החרדה והמתח הנוצרים אצלו אנו יכולים "לנוע " הלאה ולהתקדם בתהליך.

מתוך ארבעת האירועים עלו כמה סוגים של דפוסי התנגדות, חלקם פסיביים וחלקם אקטיביים, את הדפוסים ניתן למקם במנעד שבין לחימה לבריחה, ( fight – flight  ), בין תוקפנות לשתיקות, בין אגרסיביות להימנעות. כל מי שמוביל קבוצה יכול לנצל את הביטויים השונים המבטאים דפוסי התנגדות ולאפשר ל"מתנגדים"  לקדם את הקבוצה על ידי היותם  ה"שופר" של הדינמיקה המתרחשת. "המתנגדים" עוזרים למי שמוביל את הקבוצה לנווט את המתח שבין צעידה קדימה למרות הקשיים והחששות לבין עידוד חילוקי דעות ומתן לגיטימציה להעלאת רגשות . כל מי שמוביל קבוצה צריך לאפשר לחברי הקבוצה לשקול את הדברים מכמה נקודות השקפה ובמיוחד מנקודות ההשקפה של אלה שאינם מסכימים לו.

 ולסיום  - כמה טיפים להפוך התנגדות למתנה:

 לא לכל שאלה שעולה אתם חייבים לתת מענה -  אפשר להשאיר אותה כשאלה להמשך.

 יש ויכוח ?– אל תשחקו ב "פינג פונג" עם חברי הקבוצה - תנו להם לשחק.

 תנו לקבוצה "לעשות את העבודה", כאשר אתם תשתקו התשובות יבואו מהקבוצה עצמה .

 תנו לגיטימציה לקושי - הקושי הוא אחד המקורות להתנגדות קבלו אותו.

 אל תהססו להפסיק  דיון כאשר הוא מסיט את הקבוצה מהמטרה.

 ואחרון חביב- התנגדויות אינן כלפיכם באופן אישי, גם אם כלפי חוץ הן   מופנות אליכם.

•    המאמר הבא יעסוק באמביוולנטיות בקבוצה וייקרא: "יושבים על הגדר רגל פה ורגל שם".